צרור המור על התורה
ואמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו. לרמוז שבשאר הימים היה גוזר ואומר יהי רקיע יהי מאורות אבל ביום השבת נח אפילו מהדיבור שהיה מדבר בשאר הימים. ומכאן אמר הנביא ממצוא חפצך ודבר דבר כי אפילו הדיבור אסור בשבת וזהו וישבות ביום השביעי ואפילו מהדבור ובזה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו שהפרישו בזה משאר הימים. וכן רמז בזה שקדשו בנפש יתירה משאר הימים כמאמרם ז"ל. ולכן אנו אומרים נשמת כל חי בשבת לרמוז שיש לנו נפש יתירה בשבת ובה אנו משיגים חכמה יתירה בשבת לפי שהוא יום מוכן לכל השגה ובפרט לצדיקים שהם חיים וזהו נשמת כל חי. ולכן הצדיקים הראשונים היו זריזים בכבוד השבת והיו יוצאים לקבל השבת בע"ש לפי שאז באה לחול על ראשיהם והיא נקראת כלה והיו אומרים בואו ונצא לקראת שבת כלה היא כלה מהכל כלולה והיא כנסת ישראל היא מלכות בית דוד. ולכן היו אומרים ג"כ בואו ונצא לקראת שבת מלכתא והיא נפש דוד דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וכו' היא קשור הצדיקים שמתקשרים בה שנקראים חיים וזהו נשמת כל חי. ולכן אנו אומרים בכניסת שבת ופרוס עלינו סוכת שלומך כי היא סוכת שלום והיא סוכת דוד הנופלת ומתחברן עם ישראל כדכתיב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לכלתם כתיב. והיא נקראת שבת דמעלי שבת שבכניסת שבת היא באה וחלה על ראש הצדיקים. ולכן אמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו:
ילקוט שמעוני על התורה
יפקד ה' אלקי הרוחות. מגיד שכל הרוחות אינן יוצאות אלא מלפניו. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא בידך שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר אשר בידו נפש כל חי, מת נתונה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, שומע אני בין צדיקים ובין רשעים, תלמוד לומר ואת נפש אויביך יקלענה וגו':
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר רב לך אמר לו הקב"ה הרבה ממה שבקשת נתון לך אילו היית נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם קוברים אותך עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת ומלאכי השרת קוברים אותך שנאמר וימת שם משה וגו' מלמד שמיתת משה מפי הקב"ה, (י) מנין אף מיתת אהרן, אמרת כאשר מת אהרן אחיך הרי אנו למידים ממיתת משה למיתת אהרן מה מיתת משה מפי הקב"ה אף מיתת אהרן מפי הקב"ה. ומנין אף מיתת מרים, אמרת שם אף מיתת מרים. ומנין אף מיתת יהושע, אמרת כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. ומנין אף מיתת הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וגו'. ומנין שהיו מכבדין אותו עד שהיו בחיים, ת"ל וכבוד ה' יאספך מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד, שכן הביגיל אומרת לדוד ברוח הקודש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו', יכול אף של רשעים כן, ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה מגד שהו מוסרן למלאכי חבלה הן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנאמר ותקרב לשחת נפש וחיתו לממתים.